הוא וויתר
ומתנהג כמו עיוור
ואני כל כך טיפשה
שסרבתי אחרי יום ושעה.
מתחרטת אחרי שעבר הכל
ומה לעשות, עכשיו הוא לא יכול.
חושבת עליו ונוגעת בשמיים
אבל הרסתי הכל עם שתי הידיים.
אני מודה, לפעמים זה נראה לא יתכן
אבל אין זמן ועל מה להתלונן.
רוצה לנסות, לראות, לחוות,
אבל הוא איתה עכשיו, מעלים זכרונות..
ואני, כל כך לא קשורה
כי בינהם יש הרבה אהבה.
שומעת עליה וכל כך מקנאה
מתווכחת על שטויות כי אני "יותר טובה".
ולמרות שהוא רצה,
אני כבר על ממתינה,
וזה לא יעזור
מה שנעשה כבר לא יחזור.
ואם אמרתי לא, אני צריכה להבין,
שעל טעויות משלמים ולא בוכים.
אבל ההרגשה חזקה מכל העולם
ומצידי, שיקפצו כולם.
עכשיו אני בחושך מחפשת קצה
איפה האור בסוף המנהרה שאמור להמצא?
הכל נראה אבוד, אני יודעת
ואני כל כך טיפשה, אני מודעת
מקווה שהכל יסתדר לטובה
ושנהיה ביחד בדרך הזו, או הקשה.