אני מכיר הרבה אנשים. כזה אני, בן אדם חברתי.
חלק שחורים, חלק אדומים, חלק צהובים, חלק כחולים.
ואחת לבנה, ואחד ירוק. ואותם אני מכיר הכי טוב, אולי בגלל שגם
אני איפשהו, קצת ירוק, וקצת לבן.

"אתה יכול לעמוד?", שאל איש אדום. "נראה לי שכן", עניתי בבלבול
מסויים כשהתרוממתי מהקרקע בניתוק מוזר. "טוב, כי אנחנו צריכים
לרוץ", השיב האדום, והתחלנו לרוץ. לא ידעתי לאן, לא ידעתי למה,
ונראה כאילו אני רץ בדשא אינסופי, כשהירח מלא מעליי, והכוכבים
מספרים סודות ביניהם, ומנגינות שוב ושוב זורמות בכל גופי, וכל
אגל טל שרואות עיניי ממלא עולמות.
"לאן אנחנו רצים?", שאלתי את האיש האדום.
"השאלה החשובה יותר", ענה האיש האדום, "היא לא לאן, אלא ממי".

ככה שתקנו במשך כמה דקות של ריצה, זרמי מנגינות, סודות כוכבים,
וירוק אינסופי.
"ממי אנחנו בורחים?", שאלתי.
"מהאיש הכחול", ענה האיש האדום, "האיש שייקח ממך את הצבע",
ושתק.
המשכנו לרוץ, והנוף השתנה למדבר שומם. כל סלע מספר סיפור, כל
תל עובר הרפתקאה, ושמש יוקדת ממצה עם האדם את הדין.
"חם", מלמלתי לעצמי, והאיש האדום רק חייך. לאחר זמן מה, הרגשתי
רצון. לא היה ברור לי למה בדיוק, אך רציתי בו בכל נשמתי. האיש
האדום שם לב לשינוי בי, ואמר "אותו דבר שבו אתה חושק, לא יהיה
שלך לעולם", והושיט לי בקבוק.
"אולי הוא צודק", חשבתי עמוק בלב, ולאחר שסיימתי הושטתי אותו
לאיש האדום בחזרה. הסתכלתי על ידי, שכעת הייתה ירוקה יותר,
"ומה עם הלבן?", שאלתי את האיש האדום.
"שכח ממנו", ענה בתוקף, "ירוק לא משקר ,ירוק לא פוגע, ירוק
עושה רק טוב", והמשיך לרוץ בשתיקה.
לפתע, נעלם האיש האדום. ואני התחלתי ליפול. והכל סביבי שחור
וחם. אין סיפורים, אין סודות, רק שחור וחום יוקד מכל מקום.
ולידי, נפל עוד מישהו, גם הוא שתק.
"מי אתה?" שאלתי.
"אתה", הוא ענה. וראיתי שהוא צודק, יותר לבן ממני, ונראה גם
יותר נינוח. "ירוק לא משקר", הוא אמר, "ירוק לא פוגע, אבל
ירוק, זה לא מה שאתה רוצה וצריך".

התנגשנו בקרקע.

"תעיף ממני את החרא הזה", מלמלתי כשהתעוררתי בדירה של חבר למול
פרצופים מחייכים, והבנתי, שכיוונו עליי כשישנתי מפזר חום. כולם
צחקו למראה פני האדומות, ולבסוף, גם אני חייכתי איתם וצחקתי.
"לא תהפכו אותי לאדום ככה", חשבתי לעצמי. וידעתי, שהם אנשים
אדומים. לא בהכרח רעים, אבל בצבע שונה משלי. הושטתי את ידי
לכבות את מפזר החום. וראיתי כאילו ככה היה תמיד, שהיא לבנה.
חייכתי לעצמי בשקט ונשענתי אחורה בכורסא.