בני אחז בגיטרה, מתח את פרקי אצבעותיו, החליק את המפרט על עורו
הסמור, וניגן אקורד.
הקהל הריע, הקהל הזיע, נשים חשופות חזה עם שרשראות שקונים בשוק
בעשרה שקלים צרחו שיעשה להם ילד. כמה נערים ניסו לרקוד פוגו
מתחתיו, אבל כל מה שיצא להם זה מחול של תרנגולות קטועות ראש.
קרני אור של תאורה סגולה הכו בעיניו, ובני הלם במיתרים פעם
אחרי פעם, שוחט את אזני הקהל בריפים אכזריים, מחייך בכל פעם
שהוא מותח את המיתר התחתון, לצרחה מקפיאת דם של חשמל כוחני.
העובדה היחידה שבני שכח לשים אליה לב, היא שהוא יחף, ועל במה
רטובה מזיעה, להיות יחף זה לא הדבר הכי רצוי.
בני דרך בתוך שלולית בירה. בני התעופף לאחור, שיערו התנופף
ברוח, הקהל הריע בהתלהבות.
בני נחת בתוך מערכת התופים. הוא הרגיש את צווארו נשבר בקול
תרועה מחריד. בני נותר לשכב על מערכת התופים, ראשו מוטה לאחור,
הקהל צועק בשמו, מחכה שדמו יחל לזרום, שההצגה האמיתית תתחיל.
בני שמע אותם צועקים "דם!! דם!!" ואז "דפוק אותו בתחת!! זיין
לו ת'צורה!!". הוא ניסה להרים את ראשו, לראות למי הם מריעים,
אבל ללא הצלחה. צווארו רק השמיע עוד קולות חלודים של עצמות ללא
סחוס המשתפשפות אחת בשנייה. "תקע לו את זה בעין!!" הם צעקו,
ובני החל להרגיש קצת לחוץ. עכשיו הוא ראה צדודית מעליו, קצה של
ראש קירח עם מסיכת עור המכסה את חלק פניו העליון.  
מסיכת העור התקרב אליו, נשם עליו, הבל פיו הריח כמו עור יבש
בין אצבעות רגליים. "בתחת.... " הוא לחש ואז גיחך. "בתחת... חי
חי" אמר שוב.
בני בלע את רוקו, והרגיש את הרוק מחליק במורד גרונו, ונתקע
בדיוק בנקודה שבה צווארו שבור.
הקהל השתתק.
איש לבוש בחליפה ורודה הגיח מאחורי הקלעים, מחבק בחורה
בלונדינית עם חזה גדול במיוחד. הוא ליטף את פטמתה הורודה וחייך
למצלמת הרחף שסיקרה את המתרחש.
"ערב טוב" הוא אמר, ובני החליט שהוא נשמע כמו נחש. "ערב טוב,
קהל נכבד, אני שמח שכולם פה, אני שמח שקיבלתי מציצה מאחורה,
אני שמח שהעולם יפה, ואני שמח בכלליות!!" הוא אמר.
בני לא היה מרוצה מהתפתחות האירועים.
המנחה ליטף את מצחו של בני ברוך, כאב המנחם את ביתו לאחר
שחיללו את כבודה.
"אתם רוצים לראות את בנימין מקבל לום בתחת??" הוא שאל, והקהל
הריע באקסטזה. מסיכת העור גיחך. "בתחת... חי חי".
המנחה חייך אל עבר בני. "אל תדאג, זה כל כך מהיר, שאתה בכלל לא
תשים לב". בני לחש "למה דווקא לי?" והמנחה אמר "אל תדאג, אתה
אפילו אולי תאהב את זה".
"אבל אני בסך הכל רציתי לנגן" בני ניסה לדבר אל ההיגיון.
הבלונדינית צחקה. דדיה קיפצו למעלה ולמטה כשהיא צחקה. בני רצה
להקיא.
"שמעתם קהל נכבד???? הוא בסך הכל רצה לנגן!! הוא בסך הכל רצה
להיות כוכב רוק!! הוא בסך הכל רצה לעשות חיים משוגעים, כאילו
אין מחר, כאילו הכל יפה וורוד!!" המנחה שאג, ואז מייד הסתובב
לבני והתריס "מי אתה בכלל שתהיה מה שאתה רוצה להיות??? למה אתה
כל כך מיוחד, שתוכל להגשים את החלום? ". בני ניסה לגמגם,
והבלונדינית נפנפה לקהל. היא צהלה, היא צחקה, היא מאד נהנתה
מכמות האנשים שבאו לראות את מופע הזוועה. היא חשבה שכולם באו
בשבילה. אז היא נפנפה להם לשלום, והיא הפריחה נשיקות באוויר,
והיא שכחה שהמנחה לא מוכן לקבל חוסר מקצועיות, וכשבאים להכניס
למישהו לום בתחת, אחרי שחשמלו  אותו, וקצת התעללו בו נפשית...
יש לשמור על רמה של 'קלאס', כמו שהמנחה היה מגדיר זאת.
אז המנחה החדיר את הלום המחליד אל תוך גרונה, והקהל הריע
וחזיות נזרקו לבמה, בעוד הבלונדינית מפרפרת על הרצפה, מקיאה
קצת, ומדממת מעיניה. פטמותיה הורודות התקשחו, ומסיכת העור גיחך
עוד קצת. בני החל לבכות.








"תראו את הילד! הוא בוכה לאמא...." צחק המנחה. בני הפסיק
לבכות.
קולות הקהל המריע, גיחוך מסיכת העור, הגזים שהמנחה פלט בכל פעם
שהוא הסתובב לצד ימין, המוזיקה המתנגנת ברקע, הכל הפך להיות
בליל לא ברור של רעשים - קו צינורי עמוס בצבעים וריחות, מתפתל
על הבמה ונתקע בפינות כחיה עיוורת.
בני החליט שכל המתרחש נראה לו תלוש מדי מהמציאות.
"תלוש לך מדי? קשה לך מדי?" צווח המנחה. קולו הפך ליותר ויותר
צורמני.
"בתחת ... חי חי"
"אתה רוצה ללכת הביתה? אתה רוצה לקום מהמיטה??" צווח המנחה.
עכשיו הוא נשמע כמו שפשוף של מתכת במתכת.
"אתה רוצה להפסיק לרעוד, להסתובב??? אתה רוצה להרגיש את הרצפה
הקרה בזמן שאתה נופל מהמיטה??"
"בתחת... חי חי"
"אתה באמת חושב שאתה חולם את כל זה????"
בני התרומם לפתע, ראשו מתנדנד מצד אל צד, תלוי על ציר לא
הגיוני. הוא הביט במנחה, הביט במסכת העור, הביט בקהל, ואז
בגיטרה שלו. הוא הרים את הגיטרה, אחז בה כמו כוכב רוק, כיוון
אותה כמו כלי נשק, אחז במפרט - שהופיע משום מקום בין אצבעותיו
- ופרט.
הוא פרט כל כך חזק, עד שנדמה היה לו כי כתפו יצאה מהמקום. הוא
פרט כל כך חזק, עד שנדמה היה כי פיט טאונסנד הפסיק לנצל ילדות
קטנות ועבר לדום. הוא פרט כל כך חזק, והצליל שיצא היה כל כך
צורם, כל כך רועש, כל כך אלוהי, עד שבני נפל מרגליו, ראשו נחבט
ברצפת הבמה.
קולות נמוגו לאט.
המנחה נמוג, פרכוסי הבלונדינית נמוגו לאט, קילוחי הדם מאזניה
הפכו לאילמים. קשה היה לשמוע את מסיכת העור מגחך.
בני פקח את עיניו.


התקרה מעולם לא נראתה כל כך מרגיעה. בני הזיז את ראשו בעדינות
מצד לצד, לוודא שהצוואר עדיין מחובר כמו שצריך.
הוא שלח יד ומישש את גופו. הכל במקום.
הטלפון צלצל ברקע. הוא לא ענה.
לקפה היה טעם אלוהי. בני הרגיש כל גרגיר וגרגיר. הסיגריה הייתה
איכותית במיוחד באותו בוקר.
העיתון בישר בשורות מחליאות , אבל בני היה אפאטי.
הוא הביט במראה לפני שיצא מהבית. השיער היה מושלם. הוא חייך.
השיניים לבנות מתמיד, בהתחשב.
על איילון הוא שר עם הרדיו.
באוניברסיטה הוא הקשיב לכל השיעורים. למרות שהוא לא ממש הבין
כלום בדיני חוזים, הוא הקשיב.
במדשאה הוא היה הכי מצחיק מבין כולם. הוא הקסים בחורה ממושקפת,
והם קבעו להיפגש לקפה ביום חמישי.
בערב הוא ראה את המשחק של ליברפול עם כמה חברים, והם עישנו
ג'וינט. בני המתמסטל, ודיבר קצת שטויות. הם צחקו והיה להם
מגניב.
הממושקפת התבררה כבחורה שאוהבת מאד סקס. בני החליט שהוא זכה
בפיס.
הם שכבו כל יום, אפילו כשלא היה זמן. ומדי פעם, כשהיא הייתה
שוכבת על בטנה, ומרימה מעט את אגנה ולוחשת לו "בתחת" הוא היה
עוצר לכמה רגעים ומנסה להיזכר במשהו שקרה לו לפני הרבה זמן.
בני תמיד חלם לנגן בגיטרה.
במקום זה הוא הלך ללמוד איך להיות עורך דין.

כל הדברים האלה מזכירים לו משהו. הוא רק לא מצליח להיזכר בדיוק
מה.