התעוררתי בלי חלומות-
רק עם זיכרונות,
עם מנגינות של תקווה
המנצחות על אהבה,
רוצה לומר לה "להתראות"
והיא משיבה ב"שלום".
אני רואה ולא רואה,
חושבת ולא ברורה,
רוגשת עם דמעה קטנה
ולוחשת: "מה קרה?,
לאן היא נעלמה?"-
זהו יום ללא שמש או שקיעה
אלא ערב עם שמיים אפורים,
שאפילו הכוכבים אינם מנצנצים-
האם זה החושך או רק ההרגשה
של מימוש פנטזיה ולא של אהבה?
17/12/02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.