למעלה בשמיים
רוחה מרחפת כמו שד מעליי
איננה מכירה אותי,
לא הכרתי אותה
אך יודעת אני מיהי,
והיא יודעת עצמה.

הביטי מטה, ראי את יורשתך,
הכתירי בי כילדתך
אמצני, כי יודעת אני,
אין אני, קשורה ביולגית
אך נפשי, קשורה הדוקה
לליבך, לנשמתך,
ליסורייך.

אהבני, כפי שאהבת את משוררך,
למדני כפי שלמדת את החיים.
באהבה, בתשוקה,
אל נא תזרקני.
הנני ילדתך האבודה,
זו ששפכת את תקוותך לתוכה,
זו שמכילה את רגשותייך המטאפיזים
זו שהחלה בתהליך הרסני כשלך.

אל תשארני ריקה מתוכן ומלאה בעצבות
העניקי לי את יכולותייך הרבים
העשירי את עולמי בעולמך,
חלקני מעט מעושרך התרבותי,
זה שהעניק לך תהילת עולם,
זה שייחד אותך מעל כולם,
זה שהביא אותך למעשי טירוף
ופירסמך כיוצרת אבודה.