שוב עולה הפור
אקדח מאים או רעש עשן
ופורעים ישראל את שנתי נדודה -
אזני אדם, תככי אשה
מלכות שתויה וחבל תליה
מהלכים בתהלוכה.

שוב משחררים לרחובות
הזיה, דמיון או בדותה
בחיוך מעוות, רוך של פיה
עד לא נדע מי הוא מה
מי אבד ומי מצא
מנות - ואולי מעות.

שוב עולזת השמחה צבועה בעוז
ירק, שני תירוש וגם ורוד
ולא נודע על מה -  
על קצב, הקצבה, קיצבה
זכרון, או שכחה
שלי, שלך, של מדינה -
שושן העיר צהלה ושמחה.


YP
פורים 2005

- השורה האחרונה מושאלת מאסתר ח15: "ומרדכי יצא מלפני המלך,
בלבוש מלכות תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן;
והעיר שושן, צהלה ושמחה".