תמיד בנאומי נצחון וזכייה מקפידים להגיד: תודה להוריי על
שהביאוני עד כה.
אז הנה אבא, הנה התודה שלך...במכתב שאני בספק אם אי פעם תקרא,
אבל מה שבטוח כולם יקראו.
מי יודע אולי אפילו המאהבת החדשה שלך תקרא ותבין את מרבית
השקרים שלך...כמוני.

תודה. באמת תודה...על מה? על זה שבזכותך ראיתי את הרע ואני
נלחם בציפורניים בשביל לשמור על הטוב. תודה שהראית לי כשהייתי
קטן מה ההבדל בין חבר טוב לאבא...תודה שהיום פתחת לי את
העיניים
והראית לי כמה שהכל מסביבי שביר, כמה שאי אפשר לדעת בכלל מי
עומד מאחורי ומלפני...
מרבית החיים שלי גידלת אותי, היית שם כשהייתי צריך אותך, הרבה
יותר מכל חבר אי פעם.
את האדם שאנס אותי אתה הכרת לי, את הסקס הראשון האמיתי אתה
סידרת לי, את ההפלה של החברה אתה ממנת למעני, את המחשבות על
בגידות אתה שתלת בי...להזכירך...בגיל 16 שאלת אותי אם אני רוצה
שתיקח אותי לזונות...שאלתי אותך ומה עם אמא..אמרת שהכל נשאר
ביננו...
אחרי הכל...היית הכל בשבילי...ומה עכשיו? כלום...אין לי מושג
איפה אתה..אין לי מושג מה איתך...
כמו הרבה דברים בחיים שלי, גם איתך זה קורה...בדיוק כשאני כמעט
מצליח להשיג אותך...אתה נעלם.

אתה יודע...הבת שלך התחתנה..כן...מי היה מאמין שהיא תתחתן בגיל
כזה...אבל הכל קורה. הכל יכול לקרות, נכון אבא? כמו שמי היה
מאמין שכשהיה לי משפט והייתי צריך שתעמוד לצידי העדפת לעמוד
לצד חבר שלך.
עמדתי עם הבן השני שלך בכניסה לאולם, זה היה מרגש...כל החברות
של אמא בכו כי עמדנו לידה. אני והוא. לא אתה. הם בכו כמוני
עכשיו..כי אתה לא מת, אנחנו אלה שמתים בשבילך. ואיפה אתה?
בחיים המזויפים שלך עכשיו...מעניין למי אתה מתחזה עכשיו...עוד
פעם לסוכן מוסד?
וכמה ששנאתי את הבת שלך, כמה שתיעבתי אותה על כל מה שהיא
העבירה אותך ואת אמא...התרגשתי.
היא נכנסת לחיים חדשים, היא התחתנה ואבא שלה לא עמד לצידה
בחופה.
כל אדם שני בחתונה שאל מה איתך ואם יצרת או הצלחתי ליצור קשר
איתך. לא היה לי מה להגיד...
אחי כל הזמן צחק ואמר שהיה כתוב בעיתון שנמצאה גופתך...אולי
באמת אז הכל יראה שונה...אז לפחות אני אמצא אותך ואגיד לך הכל.
זה לא ממש ישנה שאתה לא תוכל להגיד כלום, ממילא במציאות לא
יהיה לך מה להגיד..ומה שתגיד יהיה עוד שקר.

ומה איתי אתה בטח לא שואל? לא יודע. אני חי במאבק פנימי מתמיד
בלי לשתף כמעט אף אחד באמת.
לא מפסיק לחשוב איפה אתה..לא מפסיק לחשוב בשביל מה באת לבית
וביקשת שאני אתן לך הזדמנות חדשה אם סתם פגעת שוב...בשביל
מה...

וזה מצחיק ועצוב לי...כשהייתי קטן ושאלו אותי מי שלושת הדמויות
המשפיעות...אתה היית הראשון.
"אבא שלי הוא דמות מופת לאדם שמראה לי איך אוהבים בלי גבולות,
איך נותנים לאחרים בלי לחשוב על עצמנו, איך קמים מאפר ונהיים
חזקים"
ומה הפכת בעצם להיות? דמות נלעגת...עדיין בין שלושת הדמויות
המשפיעות...אין הבדל כמעט:
"אבא שלי הוא דמות עלובה, רק צער גרם לילדיו, שכח מכל העולם
ויצא למסע תענוגות אין סופי בלי שנמצאו עקבותיו"....כן, אין
ספק שזה מה שלא ארצה להיות.

כשאגדל ואהיה אבא בעצמי
אעשה הכל בשביל לא להיות אבא שלי.