כמו טיפות יין
שאין להבדילו מדם
בהקשר או בתכלית
רועדות על שולחן
זכוכית שקוף, מתקבצות
ונפרדות, מתקהלות
ומתפזרות, עדת זקנים
מזוקנים במלבושי אבלות-
שבחובה עתידית,
סביב גביע שהורק
זה עתה, דוד השיכור
ספוג היין המתעתע בתחתיתו,
פוסק בנחרצות של יום
יום עם השראה של צופה
ההיסטוריה מראשיתה -
"מוות לאלמוני שטעה!"
והנה -
זוהי כוסו שלו
שמטפטפת בתאוצה של פוגרום
אל העבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.