האור חשוך יותר בארבע לפנות בוקר
וכלום כבר לא גורם לי לישון
אני פוסע בשקט בשביל ההזוי בין השינה לביני
מנסה למחוק זיכרון קולו של חבר טוב נשבר
כשהוא מקריא קדיש
על אדמה פולנית קשה מכפור.
מוסיקה מזרחית רועשת מתקרבת לחלוני ומתעמעמת במהירות
מלווה בטרטור מנוע.

לא נותר בי כבר כאב לתת לך, אחרי כל השנים
וגם אם לא תודי, זה מה שאת מחפשת
את רוצה שאבקש ממך לבוא, אני רוצה שתבואי
אני צריך שתהיי לצידי כדי שאוכל לישון
אבל כבר אין בי את הלהט לומר לך
שאני צריך אותך כדי להתעורר
זה תמיד נראה נכון בשעות הגדולות של העצב.

אפילו אדמה פולנית קשה מצמיחה פרחים עצובים
שגדלו במקום בו צעד סבא רבא שלי לבוש בלויי סחבות,
רעב ותשוש. לפני שידע שאהיה קיים.
את חושבת שאי פעם אני אדע שאני קיים?
בארבע לפנות בוקר, ציפור ראשונה מצייצת
ואני יודע בחדות של עמימות לילית
שאני לא אצליח להרחיק את עצמי ממני לזמן ארוך.

אני מדליק את החושך בזרם מחשבות
שנוצצות את שמך באפילה מסנוורת.
זו לא האהבה שכתבו עליה שירים
זו לא האהבה.
רק הלילה שאף פעם לא נגמר, תכנים משתנים
שידורים חוזרים של הערוץ הממלכתי.

כיסופים זו רק מילה יפה לגעגועים
ככה העט רצתה שזה יצא
חושך הוא רק היעדרו של האור.
השמש מתחילה לחמם את הקירות מבחוץ
עוד חצי שעה יהיו מים חמים.

26.3.05