הסצנה מתרחשת על גג של בניין עסקים איש ואישה נמצאים על הגג.
הוא: נכון הנוף יפייפה?
היא: נוף? כן... כן...
הוא: לפעמים שאני מסותכל אני עולה לפה.
היא: כשאתה מסותכל?
הוא: אבל עכשיו רק הייתי חייב לשאוף קצת אוויר
היא: אצלי האוויר כבר נגמר
הוא: נגמר? גברתי... אני חושב שאת טועה זה לא הגיוני. איזה
יופי פה...
היא: הוא נגמר. הדבר ביחיד שנשאר זו אני, הגוף הזה.
הוא: איך אני אוהב את המקום הזה.
היא: אני רק צריכה לצאת ממנו. זה לא ייקח הרבה זמן
הוא: לעמוד פה ליד המעקה. זה הרגשה של אדם חופשי
היא: חופשי? מה זה חופשי?
הוא: את יודעת כלומר, משוחרר
היא: אני... חופשי?
הוא: אז... את עובדת פה?
היא: למה זה מעניין אותך?
הוא: סתם.
היא: סתם - כרגיל סתם
הוא: טוב. אני חושב שאני אחזור למשרד.
היא: תחזור. עדיף.
הוא: עדיין לא אמרת לי איך קוראים לך.
היא: נכון. לא אמרתי.
הוא: אז...?
היא: לא אמרת שאתה צריך ללכת?
הוא: כן כן... אבל אני חושב שאני אשאר עוד קצת נמאס לי מהנפוח
הזה.
היא: איזה נפוח?
הוא: איתמר אקרני, הבוס שלי.
היא: מה איתו?
הוא: סתם... סתם
היא: הכל סתם.
הוא: כן כנראה.
היא: אני חושבת ש...
הוא: שהוא יוצא מהמשרד שלו, חושב שהוא מלך העולם... פחח...
היא: אני הולכת...
הוא: מה את עושה? את רוצה ליפול? זה מסוכן!
היא: אני יודעת
הוא: יודעת?
היא: אין לי כוח יותר. אני לא רוצה להיות במקום הזה יותר. אני
צריכה להיות חופשיה!
הוא: חופשיה זה מילה יפה.. גם אני רוצה להיות חופשיה.
היא: אז אני חייבת.
הוא: זאת אומרת חופשי... כן... חופשי. שאני קובע. אני
מחליט...
אבל מה את עושה?
היא: מסיימת את זה.
הוא: זה לא הדרך
היא: זאת הדרך שלי.
הוא: טוב. אם זה מה שאת חושבת לנכון.
היא: אני חושבת...
הוא: זאת הבעיה של העולם היום - כולם בטוחים שהם צודקים בהכל.
כמו מר אקרני.
היא: והם לא?
הוא: הם לא! לא!
אולי תרדי ונלך לשתות קפה...? תאמיני לי זה משפר את
המצב רוח.
היא: מממ... אני לא חושבת שזה כדאי
הוא: למה לא?
היא: אני לא בדיוק האדם שכדאי לצאת איתו לשתות.
הוא: גם אני לא. למען האמת אני שונא קפה. בואי נלך לאכול. למה
כל הזמן לשתות? לא צריך.
[היא יורדת מהמעקה מסתובבת אליו ושניהם יוצאים] |