שוק עירוני, בשעת הערביים
ערב קיצי של היום השישי
פרות בצבעים מרהיבי עיניים
קורצים לעוברים, קנה אותי.
מול דוכן נדחקים, נשים וגברים
שפע של ירק, מכל מין וסוג
ממיינים לשקית, ירקות ירוקים
ורוכל ממלמל אנחות תענוג.
עוברים ושבים, צעירים וזקנים
דוכני תבלינים, דגים ובשר
מדרכה מרוצפת ארגזים ושקים
הכל כאן חוקי ונכון ומותר.
השמש שוקעת, צללים מתארכים
בבתים הקרובים נדלקים האורות
רוכלים אחרונים מגיפים התריסים
לקראת ערב שבת, נשלמות הכנות.
לרגע נדמה שהשמש כבתה
מכסה מסתירה, עיניים דומעות
עלובי החיים, ליד פח אשפה
מלקטים מסביבו ירקות ופרות.
יד מקומטת של איש ואישה
כפופים ממטען החיים על הגב
מסתירה פנים מסמיקות מבושה
עבורם הפח, הוא מפלט מרעב.
ואני, שמוחי, מדמיין עד דמעות
לא רואה ירקות ופרות מושלכים
ציוויים שניתנו בעשר דברות
בשוק על הארץ, ליד הפחים.
ואולי בין פחים, בשוק, במורד
כפופים אנשים כהורי, כהוריך
ממיינים, מחפשים, ציווי שאבד
כבד את אביך ואת אמך..
יולי 2001 |
