|
ירכיי הרכות
המקופלות תחת ראשך
וחלומותיך
היו קוראים את עתידנו
גם בלי הקפה
וקווי היד.
שמור על אהבתי
ומילים רכות יצוצו שוב
בלילות עירומים
על קמטי עיניים עצומות
ובין קפלי העור
החלק, הלבנבן
שכה אהבת לטעום. |
|
|
אינכם יודעים
כמה עצוב זה
וכואב לשלוח את
סלוגנך יחידך,
שאהבת כמו בן אל
חלל הרשת,
ביודעך שאולי לא
תראה אותו
שוב...
ארתור סי. קלארק
בממלכת
הסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.