ליד אדמת ביתי הטרשת
שתלו אבי ואמי שתיל קטן
אמרו זהו עץ נישואינו,
ברינה נקצור פירותיו.
אך רק בדמעה, בדמעה השקוהו
וזה האילן צמא אהבה,
ורק טל מזדמן וגשם בחורף
שמרוהו, שמרו לו תקווה.
ובשמי ביתי, שמי התכלת
נאסף עב אל עב אל ענן
תותחי מריבה רעמו מן האופק
זוהי עת מלחמה - סערה.
וזה האילן העלוב למראה
עומד עירום מכוסה משפחה
וגזעו הדקיק חורק - מאיים
משבור תחת עול הגזרה.
ועתה כבר קמלו אבי ואמי
וגרונם מריב כבר עייף
ובשקט, בלאט, בחדרי חדרים
החל מלבלב לו, זה האילן
ועליו ירוקים
באים ונושרים, ונושרים,
ובאים,
ופירות לו, שירים,
מבשילים מרקיבים
חמוצים, חמוצים-מתוקים. |
