שוב התסכול מחלחל בעצמותיי
כמו המבול הוא שוטף את כל חושיי
יודעת שאי - שם גם לי יש תכלית
אך לא מוצאת בי את האומץ, את הכח להחליט
שוב הבלבול הישן, המוכר
מי אני? מה אני? הכל נראה לי מיותר
עוד החלטה שגוייה, עוד כיוון לא נכון
מי יציל אותי עכשיו? מי יתן לי ביטחון?
רוצה הכל לדעת, את הגלוי והנסתר
להבין כבר עכשיו מה יביא המחר
להגיע לטוב, למנוחה, לנחלה
לאמור את הכל מבלי לומר מילה
ושוב אתה שותק, מסתכל מרחוק
אומרים שאתה כאן גם בבכי, גם בצחוק
יושבת לבד ומחפשת את עצמי
מנסה להבין איך התמוטט כל עולמי
ביקורת עצמית, חרדה, מתיחות
ורגשות האשם על כל רגע נחות
מצב רוח קודר ועצבות וייאוש
מפריעים לי לנשום, מפריעים לי לחוש...
ואתה עוד שותק והם אומרים שאתה שם
אז תגיד לי אתה, באמת אתה קיים? |
