האחת שאת ליבי מניעה
האחת שנשמתי לה מריעה
רציתי לקום ולומר לך
האם את כאן עוד
לשמוע את שעליו ליבי מתאונן
צבע עורי אינו לטעמך
ואולי מנגינת ליבי צורמת לאוזנך
ואף אולי שפתיי אינן מדברות את שפתך
אזי למה לסרב לאחד שמוכן
לקבל את כולך?
פגם אחר פגם שבך יש:
אורך החלש שאת ביתי לא יאיר
מוחך המעוות שאת ילדי לא ידריך
זרועותייך הקצרות שאת גופי לא מחזיקות.
ליבך העלוב המגוחך,
לב שאינו יודע אהבה,
אינו יודע כלום פרט לאכזבה.
הלב, אותו אחד שבעבר כתב את מנגינת חיי
נבל לו לעד מול עיניי.
את האחת ששמה לא יסתנן עוד מפי,
את האחת שלא תשכב עוד במיטתי,
את האחת והיחידה שאני סגור בפניה,
לעולם לא יאמר זכרך, כי אבדת לעולם.