באים בימים, ימים, נקווים לימים עוד עוברים ויום בא ביום ואין
קו אל יום ותהו, קווים עלומים לא נקווים ובא אל הזמן הגדול
ונכנס אל יום, משאיר אחור כל רגעים אל הווה ואין רגע יוצא ולא
יום מתהווה, רק שריד הווה אל הווה, שימורי רגעים מתוספים,
שיירי לא עברו ימים, ממילא ימים עוברים אל זמן עבר באים ונותר
בקמטי רגעים חרושים בזכרון ימים אל רגעים הבאים הולכים ורק רגע
נותר נמלט מהזמן לשחרר קמטי ימים אל אור ובא קו אל יום ויום אל
רגע עובר עד אל אחרי בוהק לצמוח הלאה לרוחב אינסוף, להצית ימים
ערומים, להנציץ רגעי כיסופים, להדליק די נור זיקוקים אל קו
חוצה יום מעבר הווה רגעים אל שלם ושב כיסוף אל כיסופים ונותר
הווה אל זמן נאסף אל ציפור וציפור אל עץ ועץ רחוק מהווה כל
רגעים, רק העין לבד היא ציפור, אינסוף ראות תבקש וחלק מפס תכלת
בלבד תראה בלי דעת אם זו תכלת שמים או תכלת של תריס על חלון
בבניין אל עיניים ואיפה הבוהק שנעלם מהעין ולא עוד הוות
העיניים ויום מחליף צבע וזמן מאפיר אל ענן, כל הזמן עננים באים
אל הולכים וסוף ליום הנכנס אל ימים הבאים, ובאים בימים הימים
מותירים רק אותה המייה לשמוע, אתמול, מחר, תמיד.