זה קרה במאה העשרים ואחת
ואולי כבר בסוף העשרים
התחלפו מצוקות הרעב בעולם
במצוקות החניה בערים.

חי לו בזולה דימטרי אחד
מאותם טיפוסים תמהונים
ונקש על דלתות חלונות החשמל
לגרד לו טיפה מזומנים.

הרעב לו הציק והוודקה אזלה
וחום הלב לא הספיק
אז הוא התכסה בשמיכה ישנה
שהקור יפסיק להציק.

זה סיפור של מאה עשרים ואחת
שהתחיל כבר בסוף העשרים
כבר אין מצוקות של מחסור בעולם
ולאושר שרים פה שירים.

חי לו מר טובלי בבית קטן
עם אישה ושלושה ממזרים
ובגלל שאהב חיות עד מאוד
גידל הוא גם צמד אוגרים

ביום בהיר עמד טובלי ברמזור
ופתאום הוא שמע נקישה
הסתכל מסביב במבט מתפלא
וזיהה מין ספק בקשה

אנחנו במאה העשרים ואחת
כבר עברנו את סוף העשרים
טובלי עטוף בהרהור מתפנק
את חלון החשמל לא הרים.

הסתכל ב'דימטירי אמר לעצמו
הוא בטח מכור לסמים
כסף לזה בחיים לא אתן
יעשו בו דברים איומים.

הרמזור התחלף ומר טובלי נסע
וחיוך מתנשא  על פניו
ודימטרי בחלון המכונית הבאה
מנסה לקושש מעותיו.

אין סוף ממשי וברור לסיפור
גם אין בו מוסר או השכל
אך אם רק תראו ת'דימיטרי הלז
תזכרו גם בו לטפל.


(נכתב לסדנה ה53 - בערך)