פרק 1: הפתעה לא נעימה

"זה לא בריא לילדה, אתה יודע..."
"כן, מהיום אני מפסיק, בשביל הילדה ובשבילי", ענה מקס.
"אחלה של כוח רצון יש לך", אמר זק.
"יודע מה? מהיום גם אני מפסיק."
"יופי לך."
"כן..."
הייתה שתיקה רגעית עד שאמר מקס "יאללה ביי אלכס, אני הבטחתי
לילדה שאני אשכיב אותה ואמא שלה לוקחת אותה לישון בשמונה."
"כבר שמונה וחצי, כדאי שתזוז."
"יאללה ביי."
"ביי."
מקס רץ למכונית שלו. מקס היה גבוה, שרירי, עם שיער מוזר כזה
שקפץ למעלה תמיד, ופנים מלבניות, משהו בין גרוזיני לבטטה,
ולמרות זאת היה בחור נאה. הוא קפץ למוסטנג 86' שלו, ונסע
הביתה. לא היו הרבה פקקים יחסית לשעה הזאת בניו יורק. מקס עבד
באף בי איי, אלה שנכנסים, יורים בכל מה שזז, יורים עוד קצת,
מרססים את הגופות, ואז שואלים שאלה או שתיים והולכים; הגיבורים
מאחורי הקלעים, שאף אחד לא יודע עליהם, כי איזה שוטר שמן לקח
את כל התהילה לעצמו.
כבר בפתח הדלת הוא הריח דם, ואבק שריפה, אבל זה היה אופייני
לאיזור הזה בניו יורק. הוא תכנן לעבור למקום אחר, אבל עדיין לא
מצא זמן לזה. וכשהוא פתח את הדלת, הוא לא האמין, הוא עמד
בעיניים פעורות, בלי יכולת לזוז או לחשוב. הכל היה הפוך ומלא
בדם.
הוא הגיע לחדר של התינוקת. העריסה הייתה הפוכה וספוגה בדם,
ולידה, גוף קטן, תמים, לפני שבועיים נולד, וכבר הוא נרקב, על
הרצפה, ליד המיטה שלו, הראש שלו מרוסק לגמרי ובמרכז הדבר שנראה
כמו ראש היה כדור, כל כך קטן, וכמה שהוא קטן, ככה הוא היה
קטלני, כל הפרצוף שלה היה מעוך פנימה באכזריות, מכדור 0.9 מ"מ
ששייך לברטה, חצי אוטומטית. הוא ידע את זה משתי סיבות: אחת,
מרוב הרג ושימוש בנשקים הוא יודע לזהות דברים כאלו בנקל,
ושתיים, היה לו כזה אקדח.
הוא המשיך, עם דמעות בעיניו. כל המסדרון היה מלא בדם, סימני
ידיים בדם, וסימנים כאילו ירית בתרנגולת וגררת אותה על הרצפה,
תרנגולת גדולה מאוד. הוא חזר למטבח, איפה שהחביא את האקדח,
וכשהוא הגיע למטבח, הוא גילה להפתעתו שהאקדח נמצא אצלו ביד.
הוא הלך חזרה לחדר השינה שלו ושל אשתו, ושם בדלת היה גרזן גדול
נעוץ בה, ובחדר עמדו שני אנשים מסוממים, וחיכו שהשלישי יסיים
לאנוס את הגופה של אשתו.
בזעם אדיר, תפס את הגרזן, וזרק לכיוון החזה של הראשון, ולפני
שהגרזן פגע בו, שני כדורים היו נעוצים בראשם של חבריו, כל כך
מהיר היה מקס. שלושתם נפלו בדממה, והגופה המרוטשת והאנוסה של
אשתו המסכנה הייתה שם, על המיטה. הוא הלך למחשב הנישא שלה,
לחפש רמזים, היא נשארה והמשיכה להיות מזכירה באף בי איי, למרות
ההריון והילדה, כי גם ככה לא היה להם הרבה כסף, ושם הוא ראה את
היומן שלה. קטרין שנאה לכתוב, ולכן היא כתבה במחשב, כי זה היה
לה הרבה יותר כיף מאשר לכתוב במחברת, ושם הוא ראה את הדברים
האחרונים שהיא כתבה: "אני גיליתי משהו, אני מצטערת יומני שאיני
יכולה לפרט, אך חוששני שעוקבים אחרי מחשב זה. אספר למקס כשהוא
יחזור הבי..." הוא שם לב שהיא לא סיימה לכתוב את המילה "הביתה"
ולא סגרה את הוורד. "אני עוד אגלה מה היא גילתה, ואני גם אנקום
בשמה, אני אנקום באלה שהעזו! אני אהרוג את כולם, ואני ארמוס
אותם לאפר, אני אקח צבא של אנשים, ואני אהרוס את אמריקה!!! לא
משנה כמה פצצות אטום אני אצטרך, הם כולם ימותו!!!"