יש בצופים ובבית ספר איזה אחד גדול שמיניסט שמנשק גברים, הוא
לא הומו אבל ברכת השלום
שלו היא נשיקה גדולה וחמה כמו של איזה סבתא תימניה. אף אחד לא
באמת העיר או אפילו דיבר על
זה, למרות שזה די מוזר.
הוא היה קרוב אליי ואהבתי אותו ואפילו אהבתי את הנשיקות שלו.
לא שאני כזה, אתם יודעים, אוהב
בנים, תאמינו לי, כלום לא נעלם מהעיניים שלי ואני מסתכל הרבה
מאוד במראה.
בקיצור, החיים זרמו להם. הם היו חמים ומלטפים כמו הנשיקה שלו,
ובכל פעם שראיתי אותו שיחקתי אותה לא רואה אותו אבל מתקרב עוד
קצת כדי שינשק אותי ככה קצת על הלחי. נראה לי שפשוט נהניתי
מהחריגות, זה לא שכל יום אני אפילו רואה גבר נותן נשיקה לבן
אחר.
יום אחד ראיתי אותו בעיר אם מישהי. הייתי שמח לדעת שגם הוא לא
כזה. אני התקרבתי אליו והוא פזל אליי, אבל כלום. היינו כמעט
צמודים ועדיין הוא בחר להתעלם, אמרתי: טוב, אולי גם אני יכול,
ומסורת זאת מסורת. באתי ונתתי לו נשיקה גדולה על הראש שלו
ופתאום הוא העיף לי סטירה ועשה פרצוף כועס ומופתע ושאל: מה,
אתה שיכור? ואמר לי לעוף לפני שהוא משתגע. התחלתי ללכת והזאת
שלידו שאלה מי זה והוא אמר: לא יודע, שיכור.
מאז אנחנו לא מדברים, למרות שהוא עדיין מלביש נשיקות על אנשים
והזאת והוא נהיו ביחד.
לפעמים אני מקווה שיהיה לו זקן או שהוא יישרף בפנים, ככה אני
לא ארצה נשיקה.