מאז שאני זוכרת את עצמי,
הוא תמיד היה שם
לא בשביל להקשיב, בטח לא לשאול, ודאי לא להגיד
תמיד שם.
לא שואל שאלות,
ככה מעבירים את הזמן
חור בשן ש
אתה יודע שקיים, מציק לך
אך בכל זאת תשחק בו בלשונך
כוסס ציפורניים והבשר עולה על גדותיו,
מקיז דם בתער
נסחף עם גלי המוח, הרי בהם התברכת
הם שנותנים לך את החופש לעוות
לשחק בטוויסטר מטאפיזי עם נגיעות מוחשיות
והוא- לא משחק. משקיף מהצד
תורם יד ורגל כשאתה פונה אליו.
שם לצידך
אבוי, נפסלת. מושיט יד לעזרה
בלי לנזוף, ערל שפתיים.
חוזר לרוטינה, קם ונופל
אז איך תגיד לחבר כזה ללכת? |
