זה כאילו אני מכריחה את עצמי להיכוות שוב,
להתעורר מתוך מיטה לחה וחריצי עיניים רטובים
כשבקעו מתוך הרעמים של חורף מוכר- זיכרונות אמיתיים שעכשיו
מוקפים
בתיל של הזיה ופנטזיה
מתוקה עד כדי כך שלטבול את הראש עד הקו של הפה
עכשיו נראה לי מיותר

אין גבולות שמדובר ביופי המעוות של פניך
אני עוד לא הצלחתי לפענח
איך בדיוק אני צריכה לשרת אותך
כדי להפוך את האהבה שלך למוחשית

כשאחרים מציירים עלי נשים אחרות עם הריר שלהם זה בסדר
אבל כשאתה משייף את ציפורניך בלולאת בטני
אני מרגישה האישה האחרת שלך

איפה לגעת בעורך המחוספס ולעשות עצמי לא מפוחדת משערות החזה
שלך
כשאתה נראה לי כמו גבר  ומנשק כמו אישה
מתחיל לעורר אצלי את כל מה שלא העזתי לומר לך
חזק עד כדי כך שאני מרגישה כאילו אני אונסת אותך עם הקור שלי

אני מצליחה לתאר את ההפרדה הזאת שיש בננו לבין השאר
קשה לי קצת, להעיד מאידך
כמה קטנה היא לעומת
התהום שיש בננו
וכשאתה רואה אותי שוכבת ערומה מנסה להשחיל עצמי לתוך חום גופך
החומר ממנו אתה מצליח לעשות ממני קטנה
מתקשה,
לאט מבלי שאנשים ישימו לב עד כמה אני חיוורת למרגלות מיטתך

כמה כאב יכול לגדול עם הזמן מבלי להגליד
אני מכונה בדמות התלמידה החרוצה שלך,
   להשליך מישהו אחר למרגלות מיטה
     לענות אותו עד שיתחנן למעט רוק