יצא לי לחשוב אם העשן שלה מתוק יותר עכשיו
והפנים שלה זורחות יותר
והחיוך שלה רחב יותר... עכשיו...
והעיניים שלה נוצצות יותר
והריח שלה נעים יותר... עכשיו...
והחיבוק שלה חזק יותר...
יצא לי לחשוב אם השפתיים שלה מתוקות יותר...

כי אני בהחלט יודע שהזיכרון שלה חזק יותר
מתוק יותר
הרבה יותר כואב!
והגעגוע אליה הרבה יותר קשה!
והחוסר שלה... החור הרבה יותר גדול!
והכאב החד הזה, בפנים, שכבר אי אפשר לסבול
והפנים העייפות שלי, רוצה לנוח לשנייה
והדמעות נהיו כבדות מדי, הן מרטיבות את המיטה
והטעם המלוח... עושה יותר לבכות
הטשטוש שבעיניים... לחיים רטובות
והתמונה שלה ברורה יותר...
כאילו רק כדי לצבוט
והפנים שלה יפות יותר, בראש שלי, בגוף, בקצות האצבעות


ואז עוצר לנוח...



לנשום שתי נשימות...



לפני שאני שוב נזכר, לפני כל הדמעות...



יצא לי לחשוב עליה, בלי סוף
יצא לי לחשוב עליה
יצא לי לחשוב



רק רציתי לאהוב אותה, יותר... הרבה יותר מאת עצמי!