לפעמים אני מביט במראה
חושב שהחיים התחילו מוקדם מדי
ואני מאחר
רואה איך רכבות דוהרות על מסילות
ובטלוויזיה
עדיין מספרים על נעדרים
בואי תביטי בי מותק
תראי איך המים
מלטפים את פני עד שהם מפילים אותי על הרצפה
מתחיל לרוץ
ברחובות שוממים
חושב על כל מה שאיבדתי
ועל מה שלא יכול היה להיות שלי לעולם
מה ההבדל, מה באמת קורה
גם אני מנסה להבין
והמסילות מתפצלות
הגוף מחכה למכה שתחזיר אותו לחיים
כן, גם את יודעת לרקוד
להחזיר את המתים אל החיים
תביטי בי
זה מי שרצית
אחר כך שכחת איך זה נקרא
ימים משתנים על גבול החלון
ואם נצא החוצה, לא נצליח לקחת הכל
יש משהו שקורה
וברדיו מדווחים על מהומות
אני עוצר לרגע, מחכה שיבוא משהו לקחת אותי
אולי למלחמה, אולי חזרה הביתה, אולי לחיים
גם את אהבת לצאת החוצה
להביט איך בנות 15, הופכות להיות מבוגרות ממך
אני ממשיך לרוץ
כאילו המחר נאבד ועכשיו זה הזמן שלי
יש אנשים שמאמינים במשהו
ומחכים שהוא יתגלה
לגלות אם לא בזבזו את החיים לשווא
אני מחכה בנקודת ההסעה
שייקחו אותי לחיים
כן, תביטי בי מותק
בזבזנו שעות, הלכו לנו ימים
בכבישים נטושים, באין מוצא
חיפשנו את הקיצור, את התשובה
ברקע קולות של סוף, אולי זו התחלה חדשה
מי יודע מה ההבדל
קורה כאן משהו
החיים התחילו ואני נאבק בתוך עצמי
הייתי רוצה לצאת החוצה
לראות איך אנשים חיים בלי להפסיד
את מביטה במראה
ומתחילה לרקוד לאט
גם בחושך, אפשר לראות את הסימנים
כשהם נעלמים, אנחנו עדיין כאן