נעים.
לא, בעצם לא, קר לי... אני לא רוצה שיהיה לי קר... אבל זה אותו
קור שאין מה לעשות איתו כי אם אני אנסה לשים משהו חם יהיה לי
יותר מדי חם. יש לי צמרמורת?
רך.
בעצם אבל לא בא לי, אני רוצה קשה. אני לא יודעת מה אני רוצה.
נוח?
לא.
שמיכת פוך?
כן.
אני מתכדררת לתוך כדור קטן שמוחבא בתוך שמיכת פוך על כרית
משובצת. מנסה להתחמק מרעש העולם הזה... נעים לי. אני מרגישה
מפונקת, לא רוצה לזוז, לא רוצה לצאת. לא רוצה לחשוב עליך, לא
רוצה לחשוב על כולם מסביבנו, מה יחשבו עלי? לא רוצה! לא מעניין
לי! אני רוצה להישאר פה! לתמיד!
כאן אני בטוחה, בעולם של חלומות ופנטזיות, כאן הכל יכול לקרות
לי, כאן אני שולטת במה שיקרה לי. כאן האהבה היא שונה, היא לא
פוגעת. כאן הכל נוח ונעים, כאן אין חברה שופטת, אין חברים -
לא צריך אותם כי יש לי את כל החום והאהבה, התמיכה והאכפתיות
שבנאדם אי פעם צריך. כאן יש לי הכל... כאן אין כלום, כאן הכל
אשליה, חלום של ילדה קטנה... חלום מציאותי. האמנם הוא לא יותר
טוב מהמציאות עצמה?
סיפוק?!
לא בטוח. אני מרגישה כל כך מסופקת אך עם זאת כל כך מדוכאת כי
הרי כל זה בכלל לא אמיתי. דמעה מתחילה לבצבץ לה בעין ונעלמת
שוב וזה רק כי התרגלתי, התרגלתי לחוסר במציאות, חוסר באמת,
התרגלתי לאשליה, לחלום, לפנטזיה, אני לא מי שאתם רואים, לא מי
שאני במציאות, כל כך זרה... אני זרה לעצמי.
קר לי!
אני מתכדררת לתוך כדור יותר קטן... עכשיו החום מציף אותי
בפתאומיות עזה. כן, כאן יש סיפוק, אם הייתי מסוגלת היה נפלט
ממני כרגע כדור אש לוהט שהיה טס מצד לצד בחדר, נחבט בקירות,
מפיל הכל, שובר הכל, שובר אותי לרסיסים... כדור של עצמה,
סיפוק, יכולת, פוטנציאל לא ממומש, כאב, עצב, רעב למציאות,
תמצית רגשות כל כך עזים שבחיים לא אצליח לתאר במילים רק ההרגשה
של ההתפוצצות הזאת בבטן, עולה לחלל החזה, לכודה עולה לראש
ומתרוצצת.
כואב לי...
כן, כואב לי הראש. הכדור הזה שעלה לי לראש הוא מתרוצץ, נופל
ומתנגש בדפנות הראש - מכאיב לי.
חלום.
מתכווצת. מרגישה כל כך שבירה... למה? אני אחלום עכשיו, זה מה
שאני אעשה! עוצמת עיניים אבל לא נרדמת, הרעש שבחוץ והרעש
שבפנים... אני לא יכולה יותר!!!
מתג!
כן, מתג זה טוב... הוא יהיה באמצע הראש מאחורי הקטע שבין
העיניים, הוא יהיה קטן ולא מורגש, אני אמצא אותו ואנתק את
המחשבות.
לא אחשוב עליך יותר! לא אחשוב על אף אחד יותר! אני לא רוצה!
אני לא פה! אני... אני... רק ילדה קטנה... מתי תקלטו? לא רוצה
לגדול!!! לא רוצה להתבגר!!! לא רוצה! לא רוצה כלום! לא רוצה אף
אחד! תניחו לי! מי אמר שצריך להתבגר מתישהו?! למה לעזאזל??? זה
כל כך כואב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.