הכבלים, אלה הכבלים אשר חיפשתי כל ימיי, אלו הכבלים אליהם
השתוקקה נפשי הדואבת, הצמאה.
כבלים אלה הם עכשיו אלו אשר חונקים אותי.
כרוכים הם סביבי, נכנסים אליי ואל נשמתי ויוצאים ממנה, כי
שלחתי כבלים משלי כדי למצוא את הכבלים הללו אשר חיפשתי, בתקווה
להיכבל בם.
אוהבת אותם. הכבלים האלה. רוצה שימשיכו לכבול אותי לנצח, גם
כאשר גופי ימות, יכבלו הם את נשמתי. זאת אני רוצה.
אך הכבלים האלה, כך גיליתי אמש, חונקים יותר משנראה מבחוץ.
חונקים הם, כובלים כשמם.
אני כל כך משתוקקת להשאירם לנצח, אך רוצה להשתחרר ולהיות
חופשיה כפי שהייתי לפני שמשאלתי התגשמה.
הם גואלים אותי מייסורים רבים וקשים, אך חושפים אותי ופוצעים
אותי לקראת ייסורים אחרים.
הכבלים.
האם עליי להישאר בסבל הזה לנצח, כבולה? רוצה בזאת, אך רוצה גם
להיות חופשיה.
אם ארצה להתנתק אוכל, אך יישארו קצוות פגועים, פרומים, שבורים
והרוסים. אך האם בזאת חושקת נפשי בכל מאודה? |
