עומר בן-חיים / היה |
מוכר אך זר.
היה...
כמו רכבת הגיע וחלף...
נשאר רק זיכרון... היה.
דווקא זכור נחמד, חיוך.
והם, הם הכל כך טהורים, הכל כך גדולים, שבאמת... באמת, ללא
מילים.
הייתי, כמו רבים וירבו.
רק זכרונות ומילים...
כתם שנעלם.
כאב ישן...
חולף ועובר... היה ונעלם.
רק אני יודע... רק אני.
בין ארבע קירות... וחלון פתוח.
רגע של שמחה דור של געגוע.
ממשיך ועובר... נזכר ומתעלה.
כמו רוח, אבל רק אני, רק אני יודע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|