|
בזכרונות ישנים... עמוקים עמוקים, אי שם הוא היה.
מוכר אך זר.
היה...
כמו רכבת הגיע וחלף...
נשאר רק זיכרון... היה.
דווקא זכור נחמד, חיוך.
והם, הם הכל כך טהורים, הכל כך גדולים, שבאמת... באמת, ללא
מילים.
הייתי, כמו רבים וירבו.
רק זכרונות ומילים...
כתם שנעלם.
כאב ישן...
חולף ועובר... היה ונעלם.
רק אני יודע... רק אני.
בין ארבע קירות... וחלון פתוח.
רגע של שמחה דור של געגוע.
ממשיך ועובר... נזכר ומתעלה.
כמו רוח, אבל רק אני, רק אני יודע. |
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.