כל יום את עומדת לך שם
באותה פוזה, מתגרה
מתריסה - אבל אני נוסע
לאותו מקום כל יום
אז אני שם יד על החלון
ולוחש לך שלום.
את מבינה, אבל משחקת אותה
לא מבחינה
את גם לא מתלוננת
אם אני לא מגיע.
את עדיין שם
אבל בשביל אחרים.
בדמדומי הכרה, מתוך שינה
אני יכול לראות
את החושך בו אני יושב
בעיניים פקוחות.
מאז ומתמיד, מאז שנפגשנו
מחוץ לחושך ומבעד זכוכית
נותנת לי ביטחון הידיעה
שתהיי שם כשאהיה.
אבל
היום היית שונה.
בלטת בחסרונך
ומישהו הסיר את התמונה
והרחובות
נהיו קצת יותר אפורים.
עובדה ידועה היא
שדבר מובן מאליו
תמיד יהיה שם
אבל היום ההיגיון נדם.
כנראה שנרדמתי
והחמצתי את התחנה
ברחוב שכבר לא ישתנה
אלך ברגל
את המרחק חזרה
ברחובות שכבר לא תראה
אותו דבר
בלי קטרינה. |