כשהכל כבר נראה אבוד,
ואין דרך חזרה,
מגיע האור,
שבקצה המנהרה.
האור המובטח,
שאומר שישנה תקווה,
זהו לא הסוף,
הנה היציאה.
מתפסת ומתפתלת,
ממשיכה לעקוב,
אחר הסימן שלוקח אותי,
לסוף הטוב.
מושיטה יד גבוה למעלה,
מחכה שמישהו יבוא לעזור,
ואני לבד בחור,
מחכה שהוא יחזור.
כי ישנו האור,
נעלם השחור.
יוצאת החוצה,
לאוויר הפתוח,
קרני השמש החמות,
הטל המטפטף על הגגות.
ממשיכה ללכת,
מחפשת אותו,
חושבת שהוא מחכה לי,
אבל הוא לא! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.