שני רוזט / העבר |
שהשארתי מאחור
ככל שעברו השנים
נהפך יותר גדול
כי השנים
רצות ואצות
והאנשים הולכים
צומחים וגדלים
ואני מרגישה
כאילו שאני
בכלל לא ממשיכה
כאילו נשארת אני
במקום
ולא זזה ככה פתאום
כאילו שהכל
ממשיך לזרום
ואני ממשיכה לחלום...
ויש ת' אנשים
האלה שאומרים שהשמים הם הגבול
אבל זה סתם בלבול
כי כל אדם יכול לקבוע
מהו הגבול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|