היה לה קשה באותו יום, על אף שהייתה נקייה כבר חצי שנה. היום
הזה שהיא עברה פשוט דורש משהו שישכיח אותו ממנה. ומה יותר טוב
לשיכחה, מהסם הישן והמוכר שלה? זרע אנוש.
היא הלכה לפגישה שלה ב"סימניסטים אנונימיים" לפני שהגיע
להחלטה:"אני חייבת את זה עכשיו, לא משנה התוצאה".
בחורה מסכנה שכמוה, בימים כתיקונם יכולה כל בחורה ממוצעת
להיכנס ל"ג'יז בר" המקומי, אותם מקומות שם נשים יכולות לשבת
ולהתענג על כוסיות זרע (משובח או לא זה כבר תלוי במישהו אחר).

אולם, חומר זה מאוד ממכר ומאוד מסרטן, אז בעקבות מחקר שעשו
לפני מספר שנים הוחלט, לאסור את מכירת הסם או הפצתו.אותה
מסכנה, אשר כבר התמכרה הרבה לפני המחקר, עכשיו לא יכלה לגמרי
להפסיק,
אתם מבינים, היא יכולה להיות נקייה חצי שנה ואז לרוץ לאיזה
סימטה או בר לא חוקי וקונה שם את כמות הזרע הכי גדולה שהיא
יכולה למצוא.
אז באותו יום היא ירדה לדרום העיר, ליד התחנה המרכזית, איפה
שהכי קל להשיג את הסם במינימום איכות ובמינימום מחיר. היא הלכה
באחד הרחובות הצדדיים מסתכלת לסימטאות ורואה אחת לכמה דקות
איזה בחורה שוכבת על הרצפה ופניה מכוסות זרע, "בחורות מסכנות"
חשבה, "לבזבז כזאת כמות בלי לבלוע".
בסוף היא מצאה איזה שמן אחד שהסכים למכור לה קצת, "אבל את
צריכה להוציא את זה בעצמך" אמר, "נו טוב מה כבר אפשר לעשות".
היא הורידה את מכנסיו והתחלחלה, השמן הזה, היה לו את הזין הכי
קטן ומטונף שהיא ראתה בחייה, "עובדים הרבה הא?", "דווקא לא
נורא" הוא ענה. היא התחילה לעבוד עליו מנסה לגרום לו לפלוט
מהר. ואז ברגע אחד היא הרגישה את הזרע שלו בפה, אכזבה מטורפת,
"זה הכל?", "זה מה יש מותק יאללה שלמי", היא הרהרה בראשה האם
כדאי לנסות לברוח לו ונזכרה בסכין שכל אותם סוחרי שפיך סוחבים
עליהם.
היא הרגישה שזה הסוף, שהיא חייבת לגמור עם זה, היא ידעה שהיא
לא יכולה להיגמל אבל גם לא יכולה להמשיך, היא ניסתה למצוא מפלט
אחר, "תנועת הליגלייז יכולה לעזור" חשבה ונזכרה. "כבר המון זמן
מנסים לשנות את החוק, אין היא אפשר".
היא הוציאה את חסכונותיה המעטים וקנתה כמות של 10 לליטר שפיך,
מילאה את האמבטיה לקחה את האקדח וחשבה, "בפעם הבאה יהיה טוב
יתר"
בבוקר מצאו אותה שוכבת בעיסת מוח-שפיך-דם, המשולש הקדוש.