|
אש גדולה, אני נופלת ואת נופלת לצידי
אני קמה אך את נשארת, לא יכולה לקום איתי
אנשים מנסים לעזור לך אבל את לא אוחזת בידם.
איך את מעיזה לעזוב אותי ככה ולהשאיר אותי לבד איתם?
אני רוצה ליפול ולא לקום, אבל אני לא יכולה.
ואיך יכול להיות שעכשיו אני כבר ילדה גדולה?
אפילו להגיד שלום לא נתת לי
ולא הבאת מזכרת לפני הפרדה
עכשיו כל מה שיש לי הוא זיכרון מעומעם
איך יכולת ליפול ככה סתם?
אם את יכולה לראות אותי כאן למטה
רק תדעי שהכל בשבילך.
ועכשיו אני רק מסתובבת
במערבולת של זיכרונות מהעבר.
וכל מה שיש לי זה דמעות
אותן עד סוף ימיי
אנסה להעביר בין השורות.
השיר הזה נכתב ב-2002 כשהייתי בכיתה ה' אז נא להתחשב.
הוא נכתב אחרי האסון לחברה טובה שכבר אין...
תהנו |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.