הלל שמעון / רסיסים |
מתמונות משתפלות אל עבר.
עוד כשנעתי בגוף מתואם למקצב
של סדקים נפערים,
כבר שמעתי אורלוגין מתקתק אל מותו
הבלתי נמנע של רגע החסד.
בשולי עוורון משחירים
נאחזו ציפורניים
בגלימת כמיהה מתאדה.
מותירה רק חוטי ארגמן פרומים,
בין קצות אצבעות נשמטות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|