יום שישי הגיע, כולם רוצים לצאת.
אך את כבר לא בעיר, הרחק מכאן נמצאת.
נסעת לך בארץ לטייל , ואני יושב לבד.
מתי כבר לכאן תחזרי, מתי ניהיה אחד?

חושב האם לצאת, אם אצא מה המטרה?
הרי כל יום אני יוצא לראות את אותה הבחורה.
אם זה לבית הספר, ואם זה לאותו מועדון
אם זה לים ואם זה לחרמון.

בסוף מחליט לצאת , יושבים וצוחקים,
ואצלי משהו חסר: החיוך, המבטים.
דמותך עולה בראשי, בכל מצב יפה,
עוברת שוב ושוב את עיני מקיפה.
פתאום שומע :"קום, יאללה הולכים.
הראש שלך נמצא היום עמוק בעננים".
רק אז אני שם לב שאני בתוך המועדון,
כולו מלא כריק מפני הבחורה שבצפון.

מגיע הביתה מאוחר, בשעת לילה קטנה
נשכב על המיטה במצב של המתנה.
מחזיר הכל אחורה ורק אז מוחי נפקח-
עיניי היו בעיר אך ראו רק אותך.
לא עוד אלכוהול ולא עוד אפר-
בירות וסיגריות של אישה או גבר.

מכבה את האור, מבואס אך נרגש
היום לא היית, מחר יום חדש!