היא מסתכלת במראה, ושונאת את כל מה שהיא רואה.
היא חושבת שהיא שמנה, אבל אין זאת האמת.
הדמעות זולגות מעינייה, ואינן פוסקות.
כמו שני נחלים גועשים, אי אפשר לעצור אותן.
לוקחת סכין וחותכת את עצמה.
רוצה להשתלט על הכאב,
היא פוגעת בעצמה, אבל לא כמו שהם פגעו בה.
זאת לעולם לא תשכח, את הדברים הנוראים שעשו לה אותם ילדים.
לא היא לעולם לא תשכח.
למה אינך יכולה להבין שאת יפייפיה?
למה אינך יכולה לבקש עזרה.
לנסות להציל את נשמתך, זה כל מה שאת צריכה.
לדעת לקחת דברים בפרופורצית, ולהאמין שעוד יש תקווה.
עוד תוכלי למצוא אהבה, אני מבטיחה.
מתחבאת מתחת לשמיכות, מנסה למצוא מסתור מהאמת, מהחיים.
היא רוצה לישון, היא כו עייפה.
אבל אינה יכולה להירדם.
מפחדת שאותם סיוטים יחזרו, הם לעולם לא יעלמו היא חושבת.
אבל איך את רוצה שהם יעלמו, אם לא תנסי? (אם לא תנסי? אם לא
תנסי?)
למה אינך יכולה להבין שאת יפייפיה?
למה אינך יכולה לבקש עזרה.
לנסות להציל את נשמתך, זה כל מה שאת צריכה.
לדעת לקחת דברים בפרופורצית, ולהאמין שעוד יש תקווה.
עוד תוכלי למצוא אהבה, אני מבטיחה. |