יושבת בחדר ובוכה,
יושבת וחושבת על מה שקרה,
רואה את העולם מסביבי
מסתובב וממשיכים לעשות
כאילו כלום לא קרה.
הכל בסדר זה נראה מרחוק,
אבל בפנים הלב ניצבט
ויש ששואלים למה לא באת?
ואני עונה: "לא הרגשתי טוב"
אבל בעצם זו לא הסיבה.
הסיבה לא ממש ברורה,
אני פשוט מרגישה
שלא נעים לי שם,
שכולם עושים ממני צחוק
שלאף אחד לא מזיז
טוב נו חוץ מהמורים והמורות.
זה לא מתאים לי אני חושבת שזה
לא מה שמגיע לי.
לאף אחד לא עשיתי כלום
ופשוט ככה לעשות זה ממש
לא מתאים הקטע.
זה כואב ושורף את הלב והנשמה,
אבל לאף אחד כבר לא איכפת,
לאף אחד כבר לא מזיז,
כולם אומרים: "היי הנה ילדה רגישה!
בואו נצחק עליה ונרגיש טוב,
גם המצב רוח שלנו ישתפר".