זוכר עדיין אותי? כן, זאתי מההודעות,
זאתי מהיציאות, ואני עדיין שם.
האם לזכור עדיין את בגדיך קוראים לזה בעיה?
והאם לא להוציא דמעה בקברך נקרא שכחה?

אז עכשיו תגיד, לברוח זה עוזר?
הלוואי ולי היית יכול קצת יותר לספר...

כך עזבת בלי מילים ודיבורים,
וכולם נשארו עם השאלות והריכולים.
זה התחיל בחריטה ברגל שהתמשכה להרגל.
לאחר מכן ברחת מכולם, לבסוף ברחת מהעולם.
ואין דרך חזרה...

היו, היו צחקוקים והנאות, אך עם זאת לא חיפשת נגיעות.
איך תמיד אחרי ביה"ס היינו יושבים בלי מטרה,
ואתה כבר היית מספר לי בדיחה או מחקה איזה מורה.
אך לך, בשבילך, אין דרך חזרה...

על עברך מעולם לא שאלתי, את גורלך לא ידעתי.
האם לברוח זה עוזר?
הלוואי ולי היית יכול קצת יותר לספר...