כה סובל בהיותי קטן
לגלוג העולם הוא אכזר
אני כלכלוך, קוץ שנתפס,
כה נמוך, בתוך הבוץ נדחס.

אבריי נמעכים ונשימותיי גוברות
נשמתי דועכת תוך מס' שניות.
מתפרפר בהיותי לבד,
חבל כי אני לא נווד
אשר לו יתנו חיוך ורחמים

אני שווה לך, מסריח,
אך אני קטן ומנסים לגזול לי את החיים
ככה סתם בייסורים

כי עשיתי בשק חורים, אני רעב
ללא זמן על עצמי לרחם
אפילו לא חושב על הכאב בלב
אינני מבקש להיות סאב.
רק למלא בטן דקה

תתנו, תתנו, תתנו לי רק לנשום
בלי אותי להכות, תפסיקו את אחיי להרוג.
כוח של איום... זו מלחמת קיום!