זה לא היה גדול ולא היה קטן. נכנסו שם אולי חמישים איש. קבענו
להיפגש שם שעה אחרי שהשמש ירדה. להיכנס לשם ולשבת לבד היה מביך
מידי, אז נשארתי בחוץ. היה קר. איפה המצית? פשפשתי בתיק ומצאתי
אותה. הדלקתי את הסיגריה, העשן היה סמיך, טעים.
נו מתי? חשבתי. כמה זמן?
"שלום" שמעתי מאחורי, בקול שלא היקרתי. הסתובבתי וראיתי ספסל,
אבל אף אחד לא היה שם. הלכתי לאט לספסל והתיישבתי, השמעתי
אנחה.
שאיפה, נשיפה, שיעול.
התיישבה לידי אחת, נראתה לי מוכרת מאיפשהו אבל לא זיהיתי בדיוק
מאיפה.
"שלום" היא אמרה.
השבתי בשלום גם אני.
"למי אתה מחכה?"
"אני?"
"כן, אתה."
"לכמה אנשים, קבענו פה לפני חצי שעה בערך."
"מה זה פה בכלל?"
"איפה?"
"מאחורינו"
הסתובבתי. היה מאחורי המקום שבו קבענו להיפגש.
"אה, זה. לא יודע. הם אמרו לי להיות פה ולחכות להם אם הם
יאחרו, הם לא נתנו פרטים יותר מזה."
שאיפה, נשיפה, שיעול.
"אתה יודע שזה לא בריא נכון?" אמרה.
הסתכלתי על הסיגריה.
"ככה שמעתי."
השבוע אחרי היה מוזר מאוד.
המקום שהייתי בו באותו לילה היה לבסוף חור שבו נפגשים אנשים
לאכול ולשתות ולהישפך על הרצפה. חלקם אף נעו בצורה מוזרה על
הרצפה שהייתה מוארת באורות לא שגרתיים שסנוורו אותי. הם קראו
לזה מועדון, ולתנועות קראו ריקוד. מוזר.
הלכתי לקניון, אני חושב שקוראים לזה, עם ידיד שלי. פגשתי את
האישה שהתיישבה ליידי מול המועדון באותו זמן, שעה אחרי שהשמש
שקעה. לא דיברנו אבל החלפנו מבטים.
ראיתי אותה גם ברחוב, אבל אז היא אמרה לי שלום, והשבתי גם אני.
לא דיברנו יותר מזה.
הפעם האחרונה שפגשתי אותה באותו שבוע הייתה כשהלכתי לקנות
סיגריות. היא ישבה על ספסל משחקת בסיגריה שהייתה לה ביד. אותו
סוג שאני קניתי.
התיישבתי לידה. השמעתי אנחה.
"שלום." אמרתי.
"שלום." השיבה.
"איפה המצית?" פשפשתי בתיק והיא בינתיים הוציא את שלה. הייתה
לה מצית כמו שלי. סירבתי לתת לה להדליק לי את הסיגריה. אני
אוהב לעשות את זה, והיא סירבה לתת לי את המצית. לבסוף מצאתי את
המצית שלי.
לחיצה, שאיפה, נשיפה, שיעול.
לא דיברנו, אבל הרגשתי שהיא יודעת הכול עלי, אני חושב שידעתי
הכול עליה.
"זה מתחת למיטה בבית, השארת את זה שם לפני חודש."
לא אמרתי כלום, חשבתי שהיא צוחקת.
כשחזרתי הביתה באמת זה היה מתחת למיטה. הייתי מופתע, לא הצלחתי
לדבר.
הדלקתי סיגריה.
שאיפה, נשיפה, שיעול.
התיישבתי על המיטה, עם החפץ שאיבדתי.
"איך ידעת?" אמרתי לעצמי.
"סיפור ארוך" היא ישבה לידי על המיטה.
"איך נכנסת?"
"אני הייתי פה כל הזמן." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.