הרבה גוונים מכסים אותי בדרך אל הפסגה, שאליה שאפתי כבר שנתיים
וחצי שלמות.
אני אוהבת את הצהוב הזה, שמבהיק לי כל בוקר אל העיניים העייפות
בגלל העדשות שלא מזמן עשיתי, אל משקפי השמש, שעוצבו ע"י אנשים
נחשבים, שקיבלתי מתנה, שהופכות אותי ליפייפיה.
השחור הזה בעיניים, שנותן לי את המסתוריות של המבט החודר הזה
שאני אוהבת לתת בך, כשאתה לא ממש שם עליי... בעצם זה קורה כל
הזמן.
התכלת הזה שנמצא לאחרונה הרבה על החולצות שלי ועל הג'ינסים
החדשים שקניתי באקס בוי (כבר יש לי כמעט את כולם)
התכלת הזה עושה אותי כ"כ חייכנית, שאפילו האקסית שלו תגיד שאני
יפייפיה.
הירוק הזה שאיתו נצבעו האופניים הישנות ישנות שלי, שאני רואה
אותו כל בוקר, וכל צהריים, וכל ערב, איך הוא לאט לאט דועך,
מזכיר לי תקופה של כיתה רחוקה בה הייתי בנאדם מאושר.
ירוק של קופסת נובלס חדשה, שעוד לא הספקתי להרוס את צורתה
המרובעת עם הקיבצ'וצ'ים של הדחיסה, כדי שהפילטר יהיה קשה ולא
מתפורר.
הירוק של השיחים במחששה שמברכים את פניי כל בוקר וכל הפסקה.
הוורוד המגעיל הזה שאני רואה אצל הפרחות שנמצאות סביבי כל
היום, ולא מפסיקות להראות לי כמה שהוורוד הולם אותן. כי הן כל
כך מטומטמות שאני כבר לא יכולה, אני מתפוצצת. הצבע של הפיצוץ,
לא הצלחתי לגלות איזה גוון מאופיין אצלי להתפוצצות.
הוורוד הזה משפיע גם עליי, רק אתמול הלכתי עם חולצה וורודה
וחזיה בוורוד בהיר.
הסגול הזה שמשתלט לי על צבעי התחתונים, שקניתי בחנות הבגדים
המקומית כל- כך הרבה פעמים, ועכשיו אני כבר לא מוצאת להם שימוש
כי הם כולם סגולים.
העטים הסגולים שלי הולכים ונגמרים, בקרוב אצטרך לחדש את
המלאי.
לאחרונה גם הכתום השתלט על חיי, בעצם זה לא לאחרונה, זה כבר
מלפני שנה וחצי כשהבנתי שכתום הוא צבע זוהר שנותן לי תקווה
(?)
צעיף כתום, מכנסים כתומים, חצאית כתומה, שתי חולצות כתומות,
שני תיקים כתומים, הרבה תחתונים כתומים...
רק חזייה חסרה לי... מתי ואיפה אפשר לקנות/לגנוב חזייה כתומה?
אין לי לבן בחיים. חוץ מהקירות בחדר שלי שגם הם לא ממש לבנים
כי הם מלאים בגרפיטי ישן וחדש..
אפילו החצאית הלבנה שלי והחולצה הלבנה שלי הספיקו להתלכלך. וגם
החולצה התכלת עם הלבן שקניתי בתמנון, ורק הלכתי איתה פעם אחת,
הספיקה להתלכלך משפתון של פורים שנמרח בטעות ולא ירד בפעמיים
כביסה.
גם המסך של המחשב לא לבן, הוא מתערבל לי עם האפור של העננים
בחוץ, ונראה מטושטש כשאני מנסה להתרכז, ולא להרדם מחוסר כוחות
של מאבקים חסרי משמעות, בכל דבר שנראה לי טיפה לא מושלם בעצמי.