אני חייבת "לובלו".

השפתיים שלי נפוחות, אדומות עם חוטים זעירים קרועים של עור.
כל כמה דקות אני מורחת וזלין וזה מחזיק מעמד בדיוק רבע שעה.
ואז הן שורפות ואני מעבירה עליהן את הלשון ומרגישה את העור
המקורצף ואפילו לא מנסה להתאפק. מקלפת.

אני מקלפת לאט לאט, מנסה לא לתלוש את העור, והעור נוזל
מהשפתיים בקלות כמו קליפה של תפוז אחרי שחתכת
אותה מראש עם סכין.
תמיד יש את החתיכה הזו שנקרעת עקום, אז חייבים לתלוש אותה
באבחה. דם.

הדם כמעט בלתי נראה על השפתיים האדומות ממילא,
הלשון אוספת אותו חזרה פנימה.
יש לו טעם מוזר, של נוזל שאמור להיות שונה מכל נוזל אחר
שתטעם.
אי אפשר להשוות דם לשום דבר אחר, חריפות מהולה במתוק-מתוק.
מעבירה את הזרת על הבור שנוצר. יבש.

מחר.