|
עת ליל הגיע
ואני בוהה עמוק אל הרקיע.
הרבה מאורות זורחים עכשיו
קטנים ונוצצים מבשרים על בוא הסתיו.
החשק לכתוב לך שוב מתעורר
ויופי הכוכבים ליד יופייך, מתפורר.
שום נצנוץ כוכבים לא קרוב לרגלייך.
שום נצנוץ כוכבים לא שווה מגע משפתייך.
מדמיין את שנינו שוכבים על הדשא מחובקים
בעת הליל מביטים בגחליליות...
מחזיקים ידיים בצורה של אוהבים,
מחזיקים ידיים ומרגישים כמו המופתים.
מעביר את לחיי על לחייך...
מסתכל שעות בעינייך ופשוט מחייך.
רוצה לתת לך נשיקה רכה של כוכבים.
לא סוערת מדי, נשיקה של אוהבים.
ושנינו בוהים בשחור הליל...
כמה יפה ומהפנט ומרבד של כוכבים אותו גובל.
לרגע, את מבטך אליי אקח
ואומר...
אני אוהב אותך. |
|
|
לא רציתם אותו
מלצר
תקבלו אותו
ברמן,
לא רציתם אותו
ברמן,
תקבלו אותו שר
המשקים,
לא רציתם אותו
שר המשקים,
תקבלו אותו יועץ
כללי לענייני
משקאות קלים,
בורקס
ונושאים שהשתיקה
יפה
להם במשרד ראש
הממשלה.
יעקב פופק מסמן
לעצמו
יעד חדש בחיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.