|
המעיים שלי מתפוצצות מצער סבא
בדיוק כמו שלך
והלב, גם הוא דופק חזק סבא
כמו אצלך
והשיבולים זזות ברוח
מנגנות את ניגונן החרישי
וקברך פתוח סבא
ובי
שותת דמי.
בדידות
שאלה נפשך למות?
הלא הייתי לצידך כאן תמיד
ואף אתה לצידי
אך איה?
והמכאוב
מפנה מקום לאשמה
חלב אם מבאיש בהחמצה
ואב?
הבית דמם.
היית שם תמיד
כתמונה על קיר
ודווקא ככזו
לא התאוויתי להכיר
הרגיל, המוכר
המשעמם או הידוע
כולם נארזים כעת יחדיו.
לעולם אל תיקח דבר
כמובן מאליו
לעולם אל תפנה בביטול
ורחש הדממה מנסר על פני אוזן
מאחורי תמונה נגלים
סדק ובקעים.
הכל במקומו מונח.
הבדידות על המיטה
הכאב בארון
השקט מאחורי כל וילון.
כוסות חרסינה קטנות
מונחות בעידון
התזכור אותן כמוני?
התנצור גם בליבך?
ומסגרות כסף מחזיקות זיכרונות
כולאות רגעים שלא יחזרו
ביצי האבלות מבעבעות קלות
יוצרות פנים שלא ידהו.
לזכרך סבא, אולי לנחמך במעט. |
|
|
כשאני דוחפת
טמפון של חברת
טמפונגן אני
מרגישה חופשיה
ומשוחררת לעשות
כל מה שאני
רוצה, אני רצה
למרחקים ארוכים,
צונחת ממגדלים
בוערים, בונה
בתים, סוללת
כבישים, מרסקת
אבנים ולוגמת
פיצוחים.
העוני בעולם
נראה לי שהוא
נעלם, השלום כבר
פה, הגלובליזציה
עושה דיזלוב
לעצמה ובכלל אני
ממש לא מדממת
כמו פיל שכרגע
ירו עליו מקנה
של טנק.
תחיה טבת בחורה
במחזור שעושה לה
נעים בכוס
ולהגזים בפה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.