על הדרך המובילה ללהאסה
בשביל העולה בין שני הרי האדמה
שיירת אנשים שתיקה כנועה
ימים של מסע חטטני אל תוך פצע מגליד

ומשחתי את פי האתון במעט מים קרים
על הרקע הצהוב והאביך
התמכרתי לתחושת הרעב הקשה
למינימליזם תובעני ומתוק

שיירה פוסעת
רגליים זרות במדבר ענקי
שתיקה וקדרות ממוקדת
צל ניהיליסטי שלעולם לא ישיג אותנו

שחר בתולי מפציע
מעיר אותי משינה בתוך עצמי
טומנים את השיירה לעוד יום של מסע
שבסופו אולי נגיע לאותו המקום

ובשעת השקיעה
מעל רכסי ענן
נשתה כוס תה חמה
בישיבה דקה

על הדרך המובילה ללאהסה
הצלחתי לשכוח אותך
בפעם הראשונה משחר הימים
אני מבחין ביני לבין העולם