את המקום הריק בחלל ובגוף
ימלא הכאב השקוף
ואני נופלת בחזרה לתוך המעטה הקשיח שלי
כל כך הרבה דברים, הבכי משחרר
כשאני נחשפת ליקום לגמרי אחר
הוא כל כך שברירי, והוא שלי
תפסיק לרעוד, לא כל כך קר
יש עוד מספיק זמן, עוד לא מאוחר
אתה לא צריך כל כך להילחץ
מה קרה?
אף פעם לא ראית כאב מתפרץ?
היצר שאג, אבל אל תדאג
הלב הוא מוכה, אבל אל תבכה
בוער שוב הראש, אבל אל תחשוש
אחרי הכל, כלום לא יעמוד בפני הכאב
כספות העיניים עכשיו נפרצות
לכל מילה, לכל תו, יש לפתע שתי משמעויות
פחד כובש, הזדהות עמוקה
כולנו חיים, אבל לכמה יש סיבה?
|
