למה עצבים כמה כעס... למה דמעות ככה בוכות
כמה אכזבות למה אהבה
למה שמחה אותי לא ממלאה
פתאום עצבות נשכבה בתוכי
סתם אכזבה העיפה אותי
שוב קם אך עדיין זוחל
הופך לפרפר מהעולם מתבלבל
יום אחד לחייך  בכל מקום לעופף
אולי רק ממך הרגיש חיי פתאום
חושב שהספיק לי לחיות בתור זחל
מרגיש שהגיע הזמן לשנות
להריח  פרחים משונים
לקפוא קצת מקור להרגיש בחיים
סתם משאלה מפיו של חרק
חושב קדימה סתם לא נחנק
לא מתייחס לעצבות לא מראה עצבים
שומר לי בלב אכזבה שמה חיים
הרי יכולים הם להיות כה יפים איתי ואיתך בלי שתיקות רק צלילים.