רציתי להצטער על
אימא שלך,
כל הזמן שחלף,
לאמץ אליי להיות לך
סבל,
לפרוק מתוכך את כל
הסחורה הנפשית שהצטברה
במחסני ההדחקה לשאת,
בכפות פתוחות,
מחטי אורנים
תפרו בנו
צלקות קטנות בעודנו
מחייכים.
הכלב שלכם
משוטט בחוץ
בלילות,
מחפש חיבוקים,
מתי הקשבת באמת תגיד
מתי היינו ילדים,
זוכר אתה לא רצית בי
ואני בכיתי,
אחר-כך נסעת,
לפעמים עוד הייתה התחושה
שחיכיתי.
ומאז
אינני יודעת
עד מתי אמשיך לשתות
יין שנת ארבעים-וחמש,
אדום יבש,
חצי מתוק,
לעשן ולשתוק.
מביטה בך ועינייך
ועינייך בדולח ואני קוראת בהן
נשכחות.
על אהבת ילדות |
