עכשיו אני מדבר על השתיקה הארוכה
שלי
כשבני עמי השחיתו צמח בשדה
כי לא צמח לעם הנכון,
כשבתאווה גדולה גרגרו
את ארץ ישראל, על יושביה,
אל בטנו של עם ישראל
עד שנחנקו החמלה והתבונה.
עכשיו אני מדבר על השתיקה
שלי
הארוכה מאוד
כשראיתי את העבודה הקשה שעבדו אבותינו ואנו
ואת הזיעה הקולחת בתעלות להצמיח שיחי סרק ומדון
על הגבעות.
עכשיו אני מדבר על השתיקה
שלי
כשסימאו את עיני השיוויון
וקיבלו מידינו העדפה מקלקלת,
כשטמנו את החוק בסרקופג
וקרצו זה לזה: בתחבולות תעשה לך בית ונחלה,
כשהניפו דגל שחור מעל כנסת ישראל
ואת חוקי ישראל תייקו בספר לבן.
עכשיו אני מדבר על השתיקה
שלי
כשפנינו כוסו חטטים
עד שאורם הועם,
כשהקומץ הכריע את הארי,
לפצעים אין צורי,
ואני שיהקתי חלושות
וחייכתי בנימוס.
עכשיו אני מדבר על השתיקה
שלי
כששנים רבות מנשוא
גררוני על פני הגיאיות, המישורים והגבעות
ודנו אותי להיות מיעוט
בארצי האחת,
ולא שאלו אז את פי ולא התייעצו עמי,
לא במשאלים ולא בשיח אחים,
בעיוורונם כי עז ובגלותם כי קשתה
כורתים הם עצים בדגניה וחדרה
לעשותם מקלות נדודים.
עכשיו אני מדבר על הכאב שלי.
ובגלותם - מלשון גלות |
