שאספתי איתי בדרך,
לא לומדת לקח ושוברת בכל פעם שיאים-
מרשה לעצמי,
כי קיימת בי אמונה שיום יגיע-
אני אהיה נקייה.

בדימיוני הוא מגיע
כמו בסרטים,
כמו האביר על הסוס הלבן-

רק באגדות ששתלו אל תוך חיי.

[קמצוץ של מציאות:]
עקבותיי על שביל הטעויות ממשיכות להופיע,
אך עקבותיי על שביל הכוונות רק מטשטשות.
הלידה מחדש, לא תגיע...

כל הרוע והפחד הנספג בעורי בכלאחר המגע,
בזבוז של חיי
ערפול של חושיי
דרמות מיותרות
ופוטנציאל שהחלום להגשימו אבד,
הם כולם לא משתווים
לטעויות, לחטאים-
לגאולות שלא יבואו,
למוות שגזרתי את עצמי.
עבר סביל שנשאר מאחור,
כחלומות מבוגרים...

אני רוצה להפסיק-
לא עוד סימנים של מכות
לא עוד מטרה יחידה בראש ברגע של התקף
וגם עם הסמים שבי.

סביבה תוססת בתבונה שונה
ואני לא מסתגלת,
אבל גם לא רוצה להצטמצם.
אך לא במוות אני,

אז בדרכי אליו אמשיך.
לא רוצה להגיד,
בשביל לא להכלל בסטטיסטיקה הגדולה של כל הזמנים.

כי אין בי אביר על סוס לבן.

אני רוצה להתייאש ולהבין ש היאוש מצמח ידיים. אבל אני מאמינה
והאחריות לא עליי.
גורל.