כשהיתי קטנה, חיבקתי לך את הברכיים וחשבתי שכל מה שאת אומרת זה
תמיד נכון
כשהייתי קטנה היד שלך הייתה הכי חזקה בעולם וניצחת אותי בהורדת
ידיים תמיד
כשהייתי קטנה, היית חזקה, וכל יכולה ותמיד בטוחה בעצמך
כשהייתי קטנה תמיד ידעת מה לעשות ואיך לפתור כל בעיה
כשהייתי קטנה חשבתי שתמיד תהיי שלי ואיתי
כשהייתי קטנה לא ידעתי מה זה להזדקן
כשהייתי קטנה לא היה לי ספק שהדעות שלך הן הנכונות, כי עמדת
עליהם בכזו עקשנות
כשהייתי קטנה היד שלך הייתה הכי חזקה אבל גם הכי רכה, הכי
עדינה אבל גם הכי בטוחה, הכי יציבה אבל הכי פתוחה לשינויים.
כשהייתי קטנה הבטחת שתהיי איתי עד הצבא. זו אחת הסיבות שאני
רוצה להתקבל לעתודה, שתהיי שלי עוד קצת... שההבטחה לא תופר...

נאחזתי בך תמיד. כל פעם שהיה לי קשה ידעתי לאן ללכת וכל פעם
שרבתי עם ההורים ידעתי למי לפנות.
תמיד אמרת לי את הדבר הנכון בזמן הנכון, כיוונת, הדרכת, הרגעת,
הסברת, אמרת שאני הכי, מכל הנכדים שלך...
עכשיו אני יודעת, שאת לא הכי חזקה ולא יודעת הכל, לפעמים גם את
לא בטוחה, וגם את לא תמיד יודעת מה לעשות. לפעמים את לא מרגישה
טוב וגם לך לפעמים קשה. לפעמים את כבר מתקשרת אלי שאני אעזור
לך ולא ההיפך.
אין הרבה דברים בעולם שחשובים לי כמוך ואני רוצה שתישארי שלי
לתמיד.
אני יודעת שאת לא פסל, ושדברים משתנים, אנשים הם יותר כמו חמאה
מאשר כמו אבן או סלע אבל אני לא רוצה שתהיי חמאה כי אז
תימסי...
שלי תישארי - איתי כבר לא תמיד...